פרשת וישב – שלוה בעולם הזה?!
פליאה גדולה יש כאן – מדוע מגיעות ליעקב הצדיק כל תהומות הצער הזה? מה הוא ביקש בסך הכל? וכי לא מגיע לו לישב מעט בשלוה לאחר כל התלאות אשר פקדוהו? מה היתה התביעה כלפיו? הלא רצונו מאוד מובן?!
קרא שאלהפרשת מקץ – משענת קנה רצוץ
כשאדם שם מבטחו בבשר ודם המנוהל בעצמו על ידי הקב"ה, אז ה’ מסובב שאותו אחד לא יועיל לו. וזאת כדי להוכיח לו שאין לבטוח בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. וגם אם כעת נדמה לו כאילו הם עוזרים לו, עלול הוא לגלות שסיוע זה אינו לטובתו.
קרא שאלהפרשת חיי שרה – הכל לטובה
וכי כל חייה של שרה טובים היו, הרי רוב שנותיה חיה בעקרות מתמשכת, ומה עם הסבל שעברה עם הגר שפחתה המתנשאת והתנהגות ישמעאל בנה? ואיך שכחנו את חטיפתה בידי פרעה ואבימלך? אפילו מותה היה טראגי… אדרבא, שנותיה היו מסכת סבל ויסורין, וכיצד זה מסתדר עם דברי רש"י שכל שנותיה שוים היו לטובה?
קרא שאלהשפתי רננות יהלל פי
"אשמורה ראשונה לשמך חכינו…"
"סליחות!!! סליחות!!! קומו לסליחות!" – הדהד קולו של השמש המסור.
קרא שאלהבין השתדלות לבטחון
אף כאן נזקקים אנו למבטו הזך של רבי אברהם בן הרמב"ם: המעפילים לא שמו לב לנקודה שחטאם בפרשת המרגלים לא היה בעצם ההשתדלות, כי אם בכך שהגיעו לזה, ואחר שהגיעו, לא שייך להפכם למאמינים כפייתיים. כרגע הם בדרגת בטחון פחותה יותר וההשתדלות לגביהם היא חיוב. במצב זה, להתנהג כבוטחים הרי זה נחשב כהוללות והסתמכות על נס, לכן אסר עליהם משה לעלות. וכאשר עלו, הכתוב מגדיר את מעשיהם בחריפות "ותזידו ותעלו ההרה" (לקמן יד, מג). וכשם שנענשו על חוסר בטחונם במרגלים, באותה מדה נענשו על בטחונם המופרז במעפילים, כי "לא כל הרוצה לטול את השם, יבוא ויטול" (ברכות פרק ב’ משנה ח’).
קרא שאלה"עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת" – פרקי אבות פרק ה’ משנה ו’
באיזה אופן ניתן לחולל נסים גדולים ועצומים? |
קרא שאלהבכמה זמן נברא העולם.
לא יעלה בדעתו לחשוב שחתול קפץ על המכונה ויצאו לו במקרה כל האותיות והמשפטים המרכיבים את המאמר הנפלא ההוא, ואפילו לכתוב תיבת בס"ד בת ארבע אותיות "במקרה", יוצא לפי חוקי ההסתברות אחד לי"ג מיליונים ומחצה במכונת-כתיבה רגילה (המכילה 43 סימנים למטה וכן למעלה). ואכמ"ל
לשון הזהב של הרמב"ם
אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה.
קרא שאלהשתהיו תמיד רק בשמחה!
חנוך לנער על פי דרכו – חלק ג’
מאמר זה חובר ע"י הרה"ג ר’ נסים חיים חזקיה חורי זצ"ל (מחבר ספר נחלת אבות על הש"ס, נתיבות התשל"ה), ונערך בתוספת מרובה ע"י מרן ראש הישיבה שליט"א (בליל כ"ג מנחם אב התשל"ד).
קרא שאלה
Google
